פסק-דין בתיק ת"פ 50933-10-12

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות נגד שוטרים. בדיון שהתקיים לפני ביום 30.1.13 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו הנאשמת תודה בעובדות הכלולות בכתב אישום מתוקן, אלא שבטרם הרשעתה תופנה לשירות המבחן. על פי הסדר הטיעון יהא רשאי בא כוח הנאשמת לעתור לאי הרשעת הנאשמת ואילו התביעה הצהירה כי עמדתה היא להרשעה ולענישה של מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן הוא השוטר שנפגע כפי העולה מעובדות כתב האישום.

כפי המוצהר, הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן ולא הורשעה אלא הופנתה לשירות המבחן לקבלת תסקיר בטרם החלטה באשר לעניין זה. 

הנאשמת הודתה כי ביום 9.6.11 סמוך לשעה שמונה בבוקר, "הסתובבה", כך לשון כתב האישום, ביחד עם כלבה כשהוא משוחרר מרסן בעיר ראשון לציון. על דרכה של הנאשמת נקרתה פקחית של עיריית ראשון לציון. משראתה הפקחית כי הכלב משוחרר כאמור, ביקשה מהנאשמת כי זו תקשור את כלבה. הנאשמת לא נענתה לבקשת הפקחית ואף סירבה להזדהות לפניה. משום כך, ביקשה הפקחית סיוע משוטר מתחנת המשטרה בראשון לציון. השוטר הגיע למקום ביקש מהנאשמת להזדהות אך זו סירבה לעשות כן, ואף דחפה אותו והחלה ללכת חרף בקשות השוטר ממנה לעצור. בראותו כך, הזעיק השוטר כוחות נוספים לסיוע והודיע לנאשמת כי היא עצורה. כמו כן, ניסה השוטר לכבול את ידיה. בתגובה ניסתה הנאשמת לנשוך ידו של השוטר, דחפה אותו בשתי ידיה וסירבה להזדהות ולהתלוות אליו לניידת. שוטר אחר שהגיע למקום על מנת לסייע לשוטר הראשון, ננשך על ידי הנאשמת בידו הימינית ונגרמה לו פציעה. לאחר מעשים אלה, נשכבה הנאשמת על הקרקע ואמרה לשוטרים: "עכשיו תנסו לסחוב מאה קילו לניידת".

עולה מתוך כך שהנאשמת הודתה כי ביצעה שתי עבירות: האחת תקיפת שוטר והשנייה הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בעקבות ההסדר בין הצדדים והחלטתי לקבלת תסקיר משירות המבחן, אכן, התקבל תסקיר. לאחר ששירות המבחן בחן כל העובדות, הנסיבות  והנתונים הרלבנטיים לעניין המליץ בסופו של תסקיר להימנע מהרשעת הנאשמת. שירות המבחן התרשם כי מדובר באישה נורמטיבית, אשר נקלעה למצב לחץ בו חששה מפני לקיחת כלבה להסגר, וכי העימות עם אנשי המרות הסלים לחציה. כמו כן, התרשם שירות המבחן כי המעשים שנעשו על ידה הם חריגים לאורח חייה הנורמטיבי. שירות המבחן היה מודע כי אין בנמצא פגיעה קונקרטית בתחם עיסוקה של הנאשמת.

בטיעוני התביעה עתרה להרשיע הנאשמת. עיקר עתירה זו, מבוסס על חומרת המעשה הפלילי, כמו גם העדר פגיעה קונקרטית בנאשמת בעקבות הרשעתה. לשיטת התביעה עבירות כלפי שוטרים מחייבות הרשעה, בהעדר נסיבות חריגות לאי הרשעה.

 בא כוח הנאשמת עשה כל שלאל ידו כדי לחלץ הנאשמת מהרשעה. לדבריו מדובר באישה נורמטיבית לחלוטין אשר נקלעה למצב מלחיץ, חריג לאורחות חייה ולפיכך נהגה כפי שנהגה. כמו כן, הפנה תשומת הלב להתנהלותם של השוטרים, אשר אילו פעלו בשום שכל ובתבונה, התוצאה של המפגש עם הנאשמת הייתה בסופו של יום שונה. בא כוח הנאשמת ביקש לאמץ המלצות שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשמת.

איני מקבל המלצות שירות המבחן וממילא אני דוחה עתירת בא כוח הנאשמת לאי הרשעתה.

מקור המעשה האסור ומקור העבירות אותן עברה הנאשמת היא בעניין פשוט בתכלית שכל אזרח שומר חוק חייב לעמוד בו: דרישה פשוטה וצנועה, כפי המחויב על פי חוק, של פקחית עירייה העושה עבודתה הציבורית נאמנה, אשר הורתה לנאשמת לקשור כלבה. האם יש מעשה פשוט מזה? האם יש מעשה אזרחי קל לציות לאדם אוכף חוק מאשר בקשה זו של הפקחית? האם אין דבר הגיוני יותר לאזרח מן השורה שיציית להוראה זו ויקשור כלבו?

לעיתים עומדים אנו תמהים, לשון המעטה, אל מול תהייה אם לא פליאה רבה באשר להתנהלות אזרח אל מול הוראה פשוטה ברורה והגיונית ביותר של איש רשות. הנאשמת התהלכה עם כלבה כשזה חופשי ואינו קשור וישאל השואל מדוע מלכתחילה התהלכה עם כלבה כשזה חופשי? האם לא ברור כי החובה החוקית היא ללכת עם הכלב כשהוא קשור? מדוע לא מצאה הנאשמת לעשות את אשר ברור ונדרש מאזרח שומר חוק - לציית להוראה הגיונית זו? במקום אשר תעשה כן, מצאה הנאשמת להתעמת עם הפקחית וסופו של עימות הוא בעבירות אותן בצעה כלפי השוטרים.

ואם מצאה הנאשמת שלא לציית לפקחית, ישאל השואל מדוע לא צייתה לשוטרים שהגיעו למקום? מה פשוט יותר היה לנאשמת מאשר למסור פרטי זיהויה לשוטרים? תחת זאת מצאה להתעמת עמם באופן אלים.

האם התנהלות זו של הנאשמת יש בה כדי לבסס אי הרשעה? ודאי שלא! סיום הליך זה, על פי התנהלות הנאשמת, שיש ואגדירה משולחת רסן וחסרת יסוד ציות אזרחי הנדרש מאזרח שומר חוק, בלי הרשעת הנאשמת יהא בו כדי מסר בלתי הולם ושלילי, שיש להימנע ממנו.

כאן המקום להבהיר את אשר נדמה כי נשכח במסגרת טיעוניו הארוכים של בא כוח הנאשמת. עבירות כלפי שוטרים: תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו הינן עבירות חמורות. לא בכדי קבע המחוקק כי בגין עבירות אלה יהא העונש מאסר לתקופה מינימלית. בקבעו כך, אמר המחוקק דברו והביע כוונתו.

משום דברים אלה, אני סבור כי עתירת הנאשמת לאי הרשעתה, אינה במקומה.

מעבר לכך, על פי ההלכה בעניין שלפני, שעל פי הכלל יורשע אדם בגין עבירה פלילית שביצע והחריג הוא אי ההרשעה, הרי ישקול בית המשפט אל מול המעשה האסור המחייב הרשעה, את הפגיעה בנאשם בעקבות הרשעתו. במקרה שלפני אין כלל פגיעה בנאשמת בגין הרשעתה, מעבר להרשעה המחויבת על פי דין משום המעשה הפלילי שבצעה. אין מדובר במקרה של פגיעה תעסוקתית או פגיעה קונקרטית אחרת.

שמעתי טיעוניו הארוכים של הסניגור שעשה הכול, ויש להעריכו על כך, כדי להביא לסיום ההליכים בלי הרשעה. יש לומר לנאשמת דבר אחד נחרץ: אין לה להלין אלא על עצמה. הרשעתה בדין היא תוצאה של מעשיה הא ותו לא. אילו עשתה הנאשמת הדבר הפשוט והברור - ציות לאנשי הרשות בפעולתם על פי חוק, לא היה משפט זה בא אל העולם. המשפט הפלילי שלפני כל כולו הוא תוצאה של התנהגות הנאשמת שיש בה קורטוב אם לא למעלה מזה של משולחות רסן.

אשר על כן, אני דוחה עתירה הנאשמת לאי הרשעתה.

אני מרשיע הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום: תקיפת שוטר עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

באשר לעונש שיש להשית על הנאשמת. לא מצאתי להרחיב הדיבור באשר למתחם הענישה. בנסיבות המקרה לנוכח מדיניות הענישה המקובלת ולנוכח גזרי הדין הרבים ביותר שנגזרו על נאשמים במקרים דומים מתחם הענישה במקרה שלפני הוא מאסר על תנאי עד כדי מאסר לתקופה קצרה. לא מצאתי בנסיבות המקרה כאלה שיש בהן כדי להביא למתחם שבין מאסר על תנאי למאסר בפועל אף כזה שירוצה בעבודתו שירות. בקביעת גזר הדין ממילא לקחתי בחשבון את אשר נאמר בתסקיר כמו גם העדר הרשעות קודמות של הנאשמת.